פסק-דין בתיק ת"א 2482-09

התובע ביצע עבודות של הסעת נוסעים עבור הנתבעת 1 חברת עידן אור תור בע"מ שהיא חברה שעסקה במועדים הרלבנטיים לתביעה בהסעות נוסעים ותלמידים.  לטענת התובע,  הנתבע 2 הוא בעלי שליטה בחברה הנ"ל והוא שימש כמנהלה ופעל בשמה. התובע טוען כי הנתבע 2 התחייב כלפיו אישית לשלם לו עבור ההסעות שהוא יבצע לנתבעת 1,  ההתחייבות היתה הן בע"פ והן בכתב.  לטענת התובע,  ההסעות בוצעו באוטובוס ששייך לצד ג'  והתובע נתבע על ידו בגין השימוש באוטובוס כאשר הנתבעים ידעו על כך.  היקף הנסיעות שביצע התובע היה בסכום של כ-  56,034 ש"ח נכון לשנת 2005 סכום זה  כשהוא צמוד מגיע לכך של 92,000 ש"ח.  בנוסף ביצע התובע עבור הנתבעים נסיעות נוספים שעבורם מגיע לו סך של 2,000 ש"ח  נכון לשנת 2005 שהם  כ-  3,300 ש"ח  נכון להיום.

לטענת התובע הנתבעים הבטיחו לו פעמים רבות שהוא יקבל את המגיע לו והנתבע 2 אף נתן לו מסמך בכתב ידו בו הוא מאשר שמגיע לתוך סך של 56,037 ש"ח ו- 10  ימים עבודה ואולם למרות האמור לא שולם לו דבר.

התובע תובע את הסכומים הנ"ל מהנתבעת 1 עבורה בוצעו הנסיעות, ומהנתבע 2 הן בשל התחייבויותיו האישיות, הן בשל כך שיש  לבצע "הרמת מסך" משום שהנתבע 2 ידע או היה צריך לדעת על מצבה הרעוע של הנתבעת 1  ובכל אופן המשיך להעסיק את התובע, ביודעו שלא ניתן יהיה לשלם לו. לטענת התובע הנתבע 2 אף מכר את נכסי הנתבעת 1 לרבות האוטובוסים שהיו בבעלותה ובכך מנע מהתובע קבלת המגיע לו.

הנתבע 2 טען בכתב הגנתו כי אמנם התובע ביצע נסיעות עבור הנתבע 1 ואולם אין כל סיבה לחייב אותו אישית הן משום שהוא לא היה בקשר רצוף עם התובע והן משום שהוא לא היה המפעיל היחיד של החברה.  לטענתו ההסעות הוזמנו בפועל על ידי שותף אחר בחברה שאינו נתבע (בתביעה המתוקנת שהגיש התובע).  לטענתו של הנתבע 2 הוא אכן נתן לתובע אישור שיש כלפיו חוב בסכום הנקוב באישור ואולם לא מדובר בהתחייבות אישית שלו כלפי התובע אלא ברצון לעזור לתובע לקבל את המגיע לו מהנתבעת 1.

העידו בפני התובע והנתבע כאשר התובע חוזר על טענותיו לפיהן הקשר שלו עם הנתבעת 1 היה באמצעות הנתבע 2, והנתבע 2 התחייב כלפיו אישית לשלם לו את המגיע לו עבור הנסיעות שביצע. ואילו הנתבע 2 טוען שלא היתה כל התחייבות אישית שלו.  הוא היה רק אחד מתוך 4 שהקימו את החברה ותפעלו אותה והוא לא היה הדומיננטי ביניהם.  אחד השותפים האחרים היה אחראי על הזמנת הסעות.

לאחר עיון בעדויות הצדדים ובסיכומים באתי למסקנה כי לא הונחה תשתית ראייתית מספקת שיהיה בה כדי לחייב את הנתבע 2 אישית בחובות של הנתבעת 1 בגין הסעות שביצע התובע לנתבעת 1. אין מחלוקת שהתובע ביצע הסעות ולא קיבל עליהן שכר, ואולם ברור גם שההסעות בוצעו עבור חברה - הנתבעת 1. אמנם התובע ניסה לטעון שהוא לא מכיר חברה אלא רק את הנתבע 2, ואולם מהמסמכים שצרף התובע בעצמו כדי להוכיח את כמות הנסיעות שביצע, ניתן לראות שמדובר במסמכים של חברה שכן בצד שמאל של המסמך מצויין שמדובר בחברה ומצויין מספר הח.פ. שלה.  כדי לחייב את הנתבע 2 אישית בחובות החברה צריך להביא ראיות ועובדות שיש בהם כדי להביא להרמת מסך.  התובע אמנם טען שהנתבע 2 ידע שמצב הנתבעת 2 קשה והיא לא תוכל לשלם את חובותיה ואולם לא הובאה כל ראיה לכך.

גם המסמך עליו חתם הנתבע 2 ובו אישר שיש חוב כלפי התובע אינו יוצר חוב אישי שלו כלפי התובע.  מדובר במסמך בו מאשר הנתבע שמגיע לתובע סכום מסויים עבור הסעות שהוא ביצע.  אין שם התחייבות אישית של הנתבע 2 לשלם  לתובע את הסכום הנקוב במסמך.  לא זו בלבד אלא שהנתבע 2 חתם בצירוף חותמת החברה דבר שאף הוא יכול ללמד שאין מדובר בהתחייבות אישית שלו.

באשר למכירת האוטובוסים העיד הנתבע כי הם נמכרו לכיסוי חובות ולאחר מכירתם וקבלת התמורה נותר עוד חוב של למעלה ממיליון ש"ח לפיכך אין לראות במכירת האוטובוסים כהברחת נכסים.

התוצאה היא איפוא שלא הובאו ראיות שיש בהם כדי לחייב את הנתבע 2 באופן אישי, לא ראיות לפיהן הוא התחייב אישית לשלם ולא ראיות שיש בהם כדי להביא להרמת מסך.

לאור האמור אני דוחה את התביעה נגד נתבע 2 ואולם בנסיבות הענין כאשר ברור שהתובע ביצע את ההסעות עבור חברה שהיתה בין היתר בבעלות הנתבע 2 וכיוון שברור שהתובע לא קיבל תמורה עבור ההסעות ואף נתבע על ידי צד ג' בגין כך, אינני עושה צו להוצאות.

המזכירות תשלח לב"כ הצדדים העתק מפסק הדין בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום,  כ"ד אדר תשע"ג, 06 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.

קלדנית: כרמלה עובדיה התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: